רש"י על חולין ק״ז

1 פקתא דערבות - בקעה של אותה מדינה ואין מים מצויין להם:

2 ופליגא דרב - דשרי אפי' בלא דחק:

3 האי אריתא דדלאי - צינור ששופכין לו מים מן היאור בדלי והוא מוליך מים לשדות:

4 אין נוטלין ממנו לידים - לתת ידיו לתוכו ויקלחו המים לתוכן דלאו מכח גברא אתו שכבר עבר כח השופך והן מקלחין מאליהם ואין כאן לא נטילה ולא טבילה נטילה דלאו מכח גברא קאתו טביל' נמי בצינור ליתא שאין כאן שעור מקוה:

5 ואי מיקרב גבי דולא - כשהדולה שופך וזה נותן ידיו סמוך למקום השפיכה והמים מקלחין מכח השפיכה לתוך ידיו שפיר דמי:

6 ואי בזיע דולא בכונס משקה - כשהנקב מכניס משקה גדול הוא קצת וקילוח היוצא ממנו נראה והשופך שופך דרך פיו לצינור והנקב מקלח מאחוריו ליאור:

7 מילף לייף - הצינור עם היאור ע"י דלי ומטבילין בצינור את הידים דלאו טבילה גמורה היא ודיה בחבור זה ולא בעינן כשפופרת הנוד כדין עירוב מקואות דעלמא:

8 כלי שניקב כו' - לאו כלי הוא דרבנן כלי תקון:

9 הא לחד והא לתרי - לחד רביעית בעינן מתחלה אבל לתרי שהיה בו רביעית ונטל הראשון ואח"כ נטל השני אע"ג דלא הוי רביעית בנטילת שני שפיר דמי הואיל ומשירי טהרה אתו כדמפרש לקמיה מי רביעית:

10 קפדיתו אמנא - שיהא כלי שלם:

11 אחזותא - שיהא בהן מראה מים:

12 אשיעורא - דרביעית:

13 דקאתו משירי טהרה - אבל מעיקרא צריך שיהא בו רביעית:

14 נטלא בת רביעית - של זכוכית קרי נטלא והיתה מוצנעת לשער בה כלי של כל איש ואיש שמתקנו ליטול ידיו:

15 כוזא - של חרס:

16 שתקנה - חקקה לקבל רביעית אף על גב דמעיקרא לאו לאישתמושי בגווה עבידא ואין חללה עשוי לתוכו:

17 חמת וכפישה - מיני נודות של עור הן:

18 שק וקופה - אין מלאכתן למים דרובן אין מקבלין מים:

19 במפה - מי שלא נטל ידיו מהו לפרוש מפה על ידיו ולא יגע באוכלין ויאכל:

20 וכשנתנו לו לר' צדוק - במסכת סוכה כשהיו נותנין לו לרבי צדוק אוכל שהוא פחות מכביצה נוטלו במפה ואוכלו ולא היה נוטל ידיו ולא היה מצריכו סוכה ולא ברכת המזון:

21 לא - הא דנקט פחות מכביצה משום סוכה וברכה נקט ליה:

22 עבדין כדין - וכי עושין כן לאכול בלא נטילה:

23 דעתי קצרה - אסטניס אני דאע"פ שנטלתי ידי אי אפשי לאכול בידי:

24 בבלאי חמתות - חמתות בלויין וכורכין ידיהן בהם ואוכלים בלא נטילת ידים:

25 ליטעו בדרב ושמואל - כסבורים אתם דהא דאשכחיה שמואל לדרב דאכיל במפה משום דלא נטל ידיו הוא:

26 והא דעתי קצרה קאמר ליה - אלמא נטל ידיו:

27 התירו מפה לאוכלי תרומה - דהכהנים זריזין הן ולא נגעי:

28 ולא התירו לאוכלי - חוליהם בטהרה לפי שאינם למודין להשמר כמו כהנים:

29 אוכל מחמת מאכיל - אדם שאוכל מיד חבירו התוחב לתוך פיו צריך האוכל נטילת ידים או אין צריך:

30 בלם ליה אומצא - חתך לו חתיכת בשר:

31 בלם - במ"ם סתומה כמו תהלים לב עדיו לבלום שהמתג והרסן מחתכין עדיו לבלום של סוס ולי נראה בלם ליה אומצא לשון הטמנה בגחלים כמו בכורות דף מ: פיו בלום גבי מומין של בכור שפיו סגור שאין יכול לפותחו אלא מעט ורגליו מבולמות:

32 אי לאו דרב המנונא את - אדם חכם וזריז כדמפרש ואזיל לא הוינא ספינא לך בלא נטילה:

33 מאי - חוכמתיה:

34 לאו דזהיר ולא נגע - אלמא אין צריך נטילת ידים ובלבד שלא יגע:

35 לא - הכי קא"ל אי לאו דרב המנונא את ויודע אני בך שנטלת ידיך. זריז עדיף מזהיר זהיר שיודע להזהר בשעת מעשה שלא יעבור על המצוה זריז הרואה את הנולד ומתקן עצמו שלא יבא לידי כך והיינו דאמרינן בע"ז דף כ: זהירות מביאה לידי זריזות:

36 השמש מברך על כל כוס וכוס - לפי שאין קבע לשתיית השמש שאינו יודע אם יתנו לו עוד הלכך אסח דעתיה מן השתיה:

37 ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה - דבטוח הוא שלא ימנעו ממנו לחם:

38 אי איכא אדם חשוב - בסעודה בטוח השמש שיתן לו לחם כל הצורך:

39 דטריד - לשמש את המסובין ושוכח שלא נטל ונוגע באוכלין שיאכל. ואע"פ שנוגע בכל הסעודה לא איכפת לן שלא הצריכו נטילה לנוגעין אלא לאוכלין:

40 לא יתן אדם פרוסה לשמש - באחד מן האורחים קאמר שלא יכעוס בעה"ב כשהוא שותה חונקו לו יין ומזיק לו ובלאו כעס נמי מתוך שחש שלא יכלה הלחם לאורחים הוא מביט ומציץ במה שזה נותן והכוס נשפך מידו ואפילו הכוס ביד השמש שמא ישפכנו:

41 אשה מדיחה ידה במים - ביום הכפורים דאע"פ שאסור ברחיצה התירו לאשה להדיח ידה אחת וליגע בפת:

42 שלא רצה להאכיל בידו אחת - אפילו ידו אחת לא רצה להדיח כדי ליתן פת לתינוק ביוה"כ ומונע מלהאכילו. אלמא מאכיל צריך נטילה:

43 התם משום שיבתא - רוח רעה שורה על ידים שלא נטלו שחרית אבל נטל ידיו שחרית ולא נזהר בהן ובא להאכיל את חבירו אין צריך נטילה ולא אמרינן דאסתם נותן לתוך פיו תקון רבנן נטילה:

44 דמחיין רבאי:

45 קספית לבראי בדלא משית - האכלת את בני ולא רחצת ידים תחלה:

46 לא מסתייה דלא גמיר - לא די לו שאינו בקי בהלכות נטילה שהמאכיל אין צריך ליטול:

47 מתני' שני אכסנאין - אין לחוש שיאכל זה משל חבירו:

48 גמ' זה בא מן הצפון כו' - אלמא דוקא בשאין מכירין זה את זה קאמר:

49 ולא אסרו - להעלות בשר עם הגבינה על השולחן:

50 אלא בתפיסה אחת - בכרך אחד:

51 תפיסה אחת ס"ד - הא בלא שלחן אוכל עליו נמי אסור:

52 מהו - כיון דמקפידין שאין זה אוכל משל זה מותר או לא: